"העמק השלישי"

יום שבת 11.08.2012, שבת שלם, ברוכים הבאים לעמק, שבו נא ופניכם לכיוון מזרח.

השיעורים הנם בעמק הראשון, התוצאה של השיעור הנה בעמק השני. העמק השני הנו תחושת החיבור והאהבה. העמק הראשון הנו מקום השאלות.
 

היותכם היום בעמק הראשון מסביר את העובדה כי כולנו נמצאים בתהליך לימוד כל הזמן וכי אין קיום לעמק השני בלעדי העמק הראשון, כמו שאין קיום לתורה מבלי מי שיקיימה. 

 

גם האלוהות קיימת אודות לכם.  אלמלא נבראתם ילדים יקרים, לא הייתה האלוהות מוצאת לה ביטוי ואופן במימד התפיסה אלא במימד הפוטנציאל בלבד. 

 

ובמימד הפוטנציאל, יתכן והיא קיימת ויתכן ואינה קיימת.  היא קיימת אך ורק בפני מודעות המסוגלת לקלוט ולדעת ולהבין את היותה קיימת.

 

מורה ללא תלמידים אינו מורה, ותלמידים ללא מורה אינם תלמידים אלא ערב רב המושך לכיוונים שונים.  לכן העמק הראשון הנו מקום המפגש בין המורה לתלמידיו ובין התלמידים למורה.  ואילו העמק השני הנו האיחוד בו המורה והתלמידים מאבדים זה את זה כי נמצאים באיחוד בו אין מורה ואין תלמיד.  המכלול הוא אחד כחומר גלם לראשית היצירה.

 

הנכם עתה בעמק הראשון מתבוננים מזרחה.  מזרח הנו נקודה נוספת, שער אנרגטי נוסף למימד נוסף, בואו ונקרא לו "העמק השלישי" אשר בו, בעמק זה, קיים הדו שיח בין האלוהות לעצמה.

 

בעמק זה קיים רצון הבריאה ליצור על מנת להעניק מעצמה.  להוריד מתוך האינסוף שהוא מעבר לפוטנציאל את הפוטנציאל ולשרשר אותו לעמק השני, ומשם לעמק הראשון ומשם למימד החומר ומשם לעולמות תחתונים, עד כדי כך תחתונים אשר "הס מלהזכיר"

 

עולמות אלה אשר נמצאים בנבכי התת-מודע של כל בריאה ובריאה באשר היא אדם, ואשר נמצאים במודע בחָי, ואשר האדם האלוהי אמור לגלות, לדעת ולתקן בכדי שבעלייתו במדרגות סולם יעקב יביא זאת כמנחה לאלוהיו עד להיותו חלק מהבריאה הנעלה, זוהר ומכיל את טוהר האור והאהבה.

 

מזרח הנו אותו מקום אליו עליכם לנתב את בקשותיכם.  זה הצד בו טוהר הבריאה והחסד נמצאים.  לכן בפנייתכם בבקשה קחו עמכם את נבכי העולם התחתון שלכם ופרסו אותו "בפניו" על מנת שידע כי עשיתם עבודתכם כראוי, ואז ורק אז מהמקום הזה בקשו, כי זהו ניקיון הכפיים אשר אינו מתחסד ואינו מסתיר מהבורא את עצמו.

 

כאנלוגיה לכך, אדם וחוה אשר הסתתרו מפני הבורא בכדי שלא ידע, ולא באו אליו בבקשת סליחה ומחילה.  ילדים יקרים, אין דבר גרוע בחטא.  האלוהות מקבלת, סולחת, כי החטא קיים בה.  אך אין האלוהות מקבלת הסתרה של חטא כי זו הפגיעה בה – ההתנשאות, אי הכרה בגדלות הבורא ובידיעתו את הכול.

 

לכן, הרשו לעצמכם בעמק הראשון לפגוש את אשר יש לפגוש, לדעת, להכיר, להוקיר ולקבל, ואת זאת להביא כמנחה ביחד עם בקשותיכם אשר מעצם היותן מכוונות לדבקות ואהבת הבורא הנן כפרתכם הגמורה ועלייתכם למרגלות כיסא הכבוד.

 

ככול שתתעלו ותעלו בדקויות, הביאו עוד מהמנחה הזו כי לזה הוא מצפה מכם.  אכן בית המקדש היה מטהר ומנקה, מעצים, מרפא ומעלה, אך כאשר הגעת אליו בלב נקי, באמונה, ללא שמץ של הסתרה.

 

הנכם כעץ שתול אשר שורשיו באדמה.  אדמה זו מכילה רימה, תולעת, זוחלים.  כל זאת נוגע בכם, בשורשים שלכם.  הנכם רואים אך ורק את אדוות העלים, הגזע והענפים.  המקור לצמיחה הזו הנם אותם שורשים הנמצאים ומתפתחים בעזרת האור האלוהי אשר מספק את חילוף החומרים, הפיכה של חומר בחומר.

 

עליכם להיות מודעים לקצוות של עצמכם, למקור השורשים ולמה הם חשופים.  ככול שהעלים והענפים הנמצאים בחוץ גלויים, השורשים חבויים אף מעיניכם.  וזו המנחה: המודעות וההכרה והרצון לטהר ולנקות ולהוריד את האור לאותם מחשכים החבויים מהעין, מעין כל.

 

יש להביא מנחה קטנה כל פעם.  כל פעם קצת, והבקשה צריכה להיות למען הכלל.  המנחה היא משהו שגילית על עצמך ואתה מוכן לחלוק.  ככול שתחלוק יותר תגלה יותר.  זה השחרור, זה האמון "בו", זו הדבקות להגיע נקי כמו שאתה עם כל חטאיך.  חוסר רצון והסתרה יוצרת הסתרה, לכן ככול שתסתירו יוסתר מכם.

 

אתה מתכוון רבי, זה לא ניקיון כפי שאנו תופסים ניקיון, אני לא אמור או צריך להיות נקי מחטא אלא נקי מרצון להסתיר, נקי מהסתרה?

 

הרבי – נכון!  לא התבקשת לשפר שום דבר ולתקן שום דבר, התבקשת אך רק לחלוק.  אם תרצה לבקש ש"הוא" ינקה זאת, אבטיחך דבר, זה יהיה הרבה יותר מהיר ויותר יעיל מכל עבודה אחרת שתעשה.

 

ההבדל בין עולה ומנחה,

עולה זה לבוא ולומר מצאתי שאני כך וכך.  ומנחה זה הרצון שלך להגיש לו את זה לתיקון ובקשת התיקון, לבוא ולומר "אנא עזור לי לתקן את....".  אינך חייב לבקש את התיקון, רק אם אתה רוצה.

 

כאשר אתה מעלה מנחה אתה בעצם נותן לבריאה את האפשרות לתת בחזרה ולהגשים את עצמה.

 

ברכות,